ישנן 3 דרכים שונות בהם ניתן לבצע פעולה זו:

1) פאקואמולסיפיקציה – (או בקיצור- פאקו, Phacoemulsification), השיטה הנפוצה ביותר. בשיטה זו, המנתח מבצע באופן ידני חתך באורך של כ-2 מ"מ בשולי הקרנית ומפריד את העדשה מהקרום העוטף אותה. לאחר מכן, הרופא מפורר את העדשה המופרדת בעזרת מחט זעירה שיוצרת גלי אולטרסאונד מהירים המפוררים את העדשה העכורה לחלקיקים. חלקי העדשה המרוסקים נשאבים דרך אותה מחט חלולה תוך כדי הריסוק.

2) ניתוח קטרקט בלייזר – שיטה דומה לשיטת הפאקו למעט ביצוע החיתוך, המבוצע כאן על ידי מכשיר לייזר, ולא באופן ידני באמצעות סכין כירורגית. השימוש בלייזר יעיל במספר שלבים שונים של הניתוח – הן לצורך יצירת חתך ראשוני מדויק בקרנית העין, והן לצורך פירוק העדשה הפגומה עצמה. לעיתים השימוש בלייזר ייעשה לחיתוך בלבד ולפעמים גם לחיתוך וגם לפירוק העדשה, לפי שיקול הדעת של המנתח.

היתרונות של ניתוח קטרקט בלייזר הם בעיקר ברמת דיוק החיתוך, וכן בהפחתת הסיכון להיווצרות תופעות לוואי וגרימת נזק לעין (על כך ראה עוד במאמר ניתוח קטרקט בלייזר).
לאחר החיתוך המשך הניתוח מתנהל כמו בשיטה הקודמת (פאקו).
מעבר לדיוק בחיתוך, הלייזר כאמור, לרוב, יגרום לפחות טראומה לעין, ובכך עשוי לקצר את משך ההחלמה ולהקטין את הפגיעה בעין. כמו כן, בשל יעילות הפרוצדורה, משך הניתוח מתקצר גם כן.

חשוב לציין שניתוח בלייזר מבוצע באופן פרטי בלבד, ולא דרך הרפואה הציבורית. לקריאה נוספת ניתן לעיין במאמר – ניתוח קטרקט בלייזר.

3) מינינוק – מינינוק היא שיטה ידנית להוצאת קטרקט שנמצא במצב מתקדם, כך שאי אפשר להוציא בהליך פאקו. בשיטה זו, על המנתח לבצע חתך ידני ארוך יותר, לרוב בין 4-5 מ"מ על מנת להוציא את גרעין העדשה בשלמותה. מאחר ומדובר בחתך גדול יותר, ובשונה מהגישות הקודמות, החתך הראשי ייסגר באמצעות תפרים, שנשארים קבועים בתוך העין ואינם מורגשים.